Santorini   (אי בתוך יוון סנטוריני)

סנטוריני (יוונית: Σαντορίνη) היא קבוצה קטנה ומעגלית של איים יווניים בים האגאי, חלק מארכיפלג האיים הקיקלאדיים. קבוצת סנטוריני מוכרת גם בשמו של האי הגדול ביותר בקבוצה, שרשמית נקרא תירה (Θήρα) אך מקובל לכנות גם אותו בשם סנטוריני. איים נוספים הם תירסיה (Θηρασία), נאה קמני (Νέα Καμένη – “האי השרוף החדש”), פלאה קמני (Παλαιά Καμένη – “האי השרוף הישן”), אספרוניסי (Ασπρόνησι – “האי הלבן”) ואיי כריסטיאנה (Χριστιανά) הסמוכים. איי הקבוצה הם שרידיו של הר הגעש סנטוריני שנהרס בהתפרצות אדירה במהלך המאה ה-17 או ה-16 לפנה”ס. ההתפרצות הביאה אסון על התרבות המינואית שהתפתחה במקום ובכרתים. יש המשערים שהתפרצות געשית זו היא המקור לאגדת אטלנטיס.

איי סנטוריני מקיפים לגונה מרכזית שעומקה כ-400 מטר, למעשה קלדרה, שנוצרה בעקבות התמוטטות תא המאגמה מתחת להר הגעש לאחר שתא המאגמה התרוקן בעקבות אותה התפרצות.

יופיים של צוקי סנטוריני, המעוטרים בכפרים שבתיהם מסוידים בלבן, והמעוטרים בכיפות כחולות, בצירוף מזג האוויר הקיצי, הפכו את האי סנטוריני לאחד מאתרי ^3].

התיירות הפופולריים ביותר בים האגאי‏^[1].

אוכלוסיית האיים מנתה 15,500 תושבים בשנת 2011. הם מתפרנסים בעיקר מתיירות.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורכה של הקלדרה במרכז קבוצת האיים כ-12 קילומטרים ורוחבה כ-7 קילומטרים, והיא מוקפת בצוקים המגיעים לגובה 300 מטרים משלושה צדדים. במרכז הקלדרה שוכנים שני איים געשיים קטנים: נאה קמני, ופלאה קמני.

שטחו של האי המרכזי סנטוריני הוא 75.8 קמ”ר, שטח תירסיה 9.3 קמ”ר, ושטחם של נאה קמני, פלאה קמני ואספרוניסי הוא 3.4 קמ”ר, 0.5 קמ”ר ו-0.1 קמ”ר בהתאמה.

גאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סלעים שאינם סלעים געשיים, שמקורם באי המקורי שקדם להיווצרות קבוצת האיים המקוריים נחשפו בכמה מקומות באי סנטוריני, כדוגמת בהר פרופיטיס איליאס (Προφήτης Ηλίας- “הנביא אליהו”), הנקודה הגבוהה ביותר בסנטוריני (540 מטרים מעל פני הים), במסה וונו (Μέσα Βουνό), ההר השני בגובהו באי, בצד הפנימי של קיר הקלדרה בין כף פלאקה ואתיניוס ובמקומות ‏^[

נוספים. הסלעים כוללים אבן גיר מותמרת וצפחה מהשלישון ועד הרביעון. סוג ההתמרה של פאצייס צפחות כחולות ומקורה בהתנגשות הלוחות מהאוליגוקן למיוקן. באתיניוס נתגלה מחדר פלוטוני גרניטי מלפני 9.5 מיליון שנים המשמש מקור למינרלים דוגמת טלק,כלקופיריט, כריזוקולה, מגנטיט ואחרים‏^[2].

מלבד סלעים אלו בנויים כל האיים מסלעים געשיים שמקורם בהתפרצויות הגעשיות של 2 מיליון השנים האחרונות. שני האיים שבמרכז הקלדרה צעירים יחסית ונוצרו מלבהשנפלטה מהתפרצויות געשיות לאחר התמוטטות הקלדרה לאחר שתא המאגמה שמתחתיה התרוקן בעקבות ההתפרצות המינואית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה גאולוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת יבשת-העל פנגיאה (לפני 250–500 מיליון שנים) לא היה קיים הים התיכון, ומכאן שלא התקיים האי סנטוריני. אחרי פיצולה של פנגיאה נוצרו שתי יבשות-על: לאוראסיההצפונית וגונדוונה הדרומית. לפני כ-65 מיליון שנה התפצלה גונדוונה ונוצרה יבשת אפריקה במקומה הנוכחי מדרום ללאוראסיה, כאשר בין היבשות הפריד ים תטיס – רצועת ים ממנה התפתח מאוחר יותר הים

התיכון. אחרי התייצבות היבשות, נדחק הלוח האפריקאי מתחת ללוח האירו-אסיאתי, ובמקום המפגש ביניהם נוצרה קשת איים הכוללת הרי געשפעילים (קרויה לעתים “הרכס הגעשי האגאי”). סנטוריני יושב במרכז קשת זו, שאורכה כ-500 קילומטרים, רוחבה בין 20 ל-40 קילומטרים, והיא משתרעת מבודרום דרך סנטוריני ומילוס ועד חופי יוון. האזור החל להיות פעיל געשית לפני כ-3 עד 4 מיליון שנים, אם כי הגעשיות על האי סנטוריני החלה לפני כ-2 מיליון שנים בפליטת לבה דקיטית סביב אתר אקרוטירי.

ההתפרצות המינואית של סנטוריני[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך תקופת הברונזה (החוקרים חלוקים בתארוך המדויק- החל מ-1645 ועד 1500 לפנה”ס) אירעה בסנטוריני התפרצות בעוצמה רבה, המוערכת בעוצמה 6-7 VEI. התפרצות זו של סנטוריני הייתה פליניאנית, ושניים מארבעת שלביה היו פריאטו-מגמטיים.

חלק מההיסטוריונים סבורים שהתפרצות זו של סנטוריני היא האחראית להכחדת התרבות המינואית, שמרכזה היה בכרתים הסמוכה. הר הגעש התפרץ עשרות פעמים, הן לפני ההתפרצות הגדולה והן אחריה, עד סמוך לימינו אנו.

ההתפרצות האחרונה התרחשה ב-1950. האי גם נפגע מרעידות אדמה, למשל ביולי 1956