שם: יובל גנון
כיתה: ז’2 קפסולה א
שם המחנכת: קרן נוח
תאריך הגשה: 18.03.21

פרק ראשון:

רק על עצמי לספר ידעתי

תעודת הזהות שלי

מספר ת.ז. שלי: 326759339

שם המשפחה: גנון

שם פרטי: יובל

שם האב: ניר

שם האם: מירי

תאריך לידה עברי: ג בשבט

תאריך לידה לועזי: 10 בינואר

שעת לידה: 18:35 אחרי צהריים

ארץ לידה: ישראל

ביה”ח בו נולדתי: רמב”ם

משקל לידה:3.850 ק”ג

צבע עיניים:ירוק בשילוב חום

צבע שער: שחור

מזל אסטרולוגי: גדי

תכונות מרכזיות של המזל שלי: חוש אחריות מפותח מאוד, כוכב הלכת שבתאי השולט על מזל גדי עוזר לגדיים בדרכם אל הרוחניות, כוכב שבתאי המרוחק מאוד מהשמש הופך בני מזל גדי לאנשים שקטים וקרירים.

מקור השם

יובל = נחל קטן.

ההורים שלי בחרו את השם הזה כי הם התחברו אליו.

גנון = השם הוברת לגנון, לפני זה הוא היה שונה לגמרי, הוא עבר לאורך דורות,ולא הייתי רוצה לשנות אותו אני אוהב אותו כמו שהוא ומקבל אותו.

האהבות שלי

1) המאכלים האהובים עלי: פיצה, פנקיקיים, דג, שניצל, ופל בלגי, קרם ברולה ופסטה.

2) התחביבים המועדפים עלי: לנגן על הפסנתר שלי ולשחק משחקי מחשב.

3) תוכניות סדרות הטלוויזיה האהובות עלי: בובספוג, קוברה קאי, הישרדות והמירוץ למיליון.

4) המקום האהוב עלי: הקולנוע בגלל שכיף לשבת בשקט שעתיים  וחצי מול מסך גדול ולשכוח מכל הלחץ מסביב.

הזהות הישראלית העצמאית שלי

הדת שלי היא יהודית, שפה בה אני מדבר היא עברית ולפעמים אנגלית, תכונות האופי שלי הן: קשוח,רגיש, רגוע ושקט, חכם וסקרן. נולדתי בבית חולים רמב”ם.

אין לי סגנון לבוש, סגנונות המוזיקה האהובים עלי הם: פופ וקלאסית, ערכים שחשובים לי הם: להיות חבר טוב, להתנהג יפה ולא לריב עם אחרים ולהיות תלמיד טוב שקשוב למורים ולכללי ביה”ס, מצד אמא שלי אנו נוהגים לחגוג את תחילת השנה האזרחית החדשה ( נובי גוד), הצבע האהוב עלי הוא אדום ואני אוהב לראות סרטים עם משפחתי.

כי חדרי הוא מבצרי

תאר את החדר שלך – פריטים וחפצים

בחדר שלי מצד ימין יש את המיטה, באמצע את שולחן הלימודים, בצד שמאל יש את הפסנתר שלי, כשנכנסים דרך הדלת בצדה הימני יש את הארון בגדים ומצידו הימני יש את הטלוויזיה.

מה אתה אוהב בחדר ? לאיזה חפץ בחדרך את הכי מחובר ?

אני הכי אוהב את הפסנתר שלי, אני מחובר אליו מאוד כי אני אוהב להתאמן עליו הרבה מאוד וזה כיף בשבילי לשבת ולשקוע בנגינה.

האם אתה חש שחדרך הוא מקום בטוח עבורך ? מדוע ?

אני חושב שחדרי הוא מקום בטוח עבורי כי יש בו את כל מה שאני אוהב כמובן חוץ מאוכל ומים שאני הולך ולוקח ואוכל בחדר.

כמה זמן ממהלך היום אתה מבלה בחדרך ? מה הסיבה ?

אני מבלה בחדרי כמעט חצי מהיום כי רוב הזמן אני לומד ועושה שיעורי בית אבל אני גם משחק הרבה במשחקי מחשב.

נוף ילדותי

אני גרתי מאז שנולדתי בבית מגורים ברחוב שבטי ישראל 39 עד גיל 9 בערך ולאחר מכן עברנו לבית קרקע ברחוב התאנים 15

כשאגדל אני ארצה לגור בחו”ל כי אני רוצה שיהיה לי בית יפה, גדול, ומרווח מספיק שאוכל לגדל בו את הילדים שלי בעתיד בנוח ולדעת שאני מסודר וגם כדי להכיר שפה חדשה, תרבות חדשה ואנשים חדשים.

 בת/בר מצווה בצל הקורונה 

נסענו לבית כנסת הדרת הקודש בשדרות בן גוריון בקרייה שלנו ( קריית ביאליק ) כי היינו חייבים לעשות את זה בתאריך העברי שלי שלא יהיה מאוחר מידי, אז נסענו אני ומשפחתי וכמה חברים שלי ושל ההורים שלי ועליתי לתורה לא חשבתי שזה יהיה כך ( מצומצם ) ציפיתי לאירוע גדול עם המון מוזמנים וחגיגה גדולה אבל לא היה מה לעשות זה המצב וקיבלתי את זה. אבא שלי חגג בר מצווה במלחמת המפרץ ואמא שלי בטיול בחו”ל.

החלומות שלי

להיות נגן פסנתר מפורסם בכל העולם ולהיות תלמיד מצטיין עם תעודת בגרות טובה ולעבוד בעבודה טובה עם משכורת גבוהה וכדי להגשים זאת אני מתכוון לעבוד קשה, להתמיד ולהמשיך עד שאגשים את החלומות.

אני מול עצמי

מה גורם לחייך? מה גורם לי להרגיש חזק? מה מרגש אותי?

הכוחות שיש בי: אני תמיד נותן עזרה איפה שרק צריך, יש לי זיכרון טוב ויש לי חוכמה בנושאים רבים.

הייתי רוצה להשתפר במקצוע עברית בנושא כתיבת טיעו חיבור.

מה גורם לחייך? מה גורם לי להרגיש חזק? מה מרגש אותי?

כשמחמיאים לי אני מתחיל לחייך וזה מתחיל לרגש אותי, כשאני חושב על הדברים הטובים אני מרגיש רגוע וחזק.

מכעיס אותי שאחי הקטן מתחיל לריב איתי וההורים שלי חושבים שאני התחלתי לריב איתו, זה מעציב אותי שהם מדברים על משהו שהם בכלל לא ראו אותו.

פרק שני:

אני ומשפחתי

אבא שלי

תעודת זהות

שם משפחה: גנון

שם פרטי: ניר

תאריך לידה עברי: כ”ד בשבט התשל”ח

תאריך לידה לועזי: 1 בפברואר 1978

ארץ לידה: ישראל

תחום עיסוק: מהנדס מכונות

….ריאיון עם אבא

איזה חווית ילדות מיוחדת שלך אתה זוכר ?

“החוויה ילדות הכי מיוחדת שאני זוכר היא: שנסענו כל המשפחה לאירופה לשלושה שבועות”.

איזה חלום שלך הצלחתה להגשים?

” החלום שלי שהצלחתי להגשים היה הטיול אחרי צבא והצלחתי להגשימו בזכות שעבדתי קשה והרווחתי כסף והצלחתי לנסוע”.

כיצד אתה ואמא הכרתם? מה אתה זוכר מהמפגש הראשון שלכם?

” אני ואמא הכרנו: עבדתי בתחנת דלק ואמא כל הזמן הייתה עוברת ומתדלקת שם והרגשתי שהיא מנסה להתקרב אלי, אני זוכר שהתחלנו להתקרב מאוד”

אמא שלי

תעודת זהות

שם משפחה (לפי נישואים): גנון

שם פרטי: מרים

תאריך לידה עברי: כ”ז באייר התש”מ

תאריך לידה לועזי: 13 במאי 1980

ארץ לידה: ישראל

תחום עיסוק: אחות מוסמכת וקואצ’רית

….ריאיון עם אמא

איזה חווית ילדות מיוחדת שלך את זוכרת ?

” החוויה הכי מיוחדת שאני זוכרת מהילדות היא: כשהייתי בת 5 ילד מהשכונה בא אלי, הוא עצבן אותי מאוד אז זרקתי עליו אבן ופתחתי לו את הראש”.

איזה חלום שלך הצלחת להגשים? כיצד הצלחת?

” החלום שהצלחתי להגשים היה: להקים משפחה גדולה והצלחתי להגשים אותו בזכות בעלי היקר”.

אחים ואחיות שלי

שם מלא: דניאל מיכאל גנון

תאריך לידה: 16 בפברואר 2010

תחום עיסוק: FORTNITE

שם מלא: טל אלכסנדר גנון

תאריך לידה: 16 אפריל 2014

תחום עיסוק: אין

שם מלא: גל גנון

תאריך לידה:29 ינואר 2019

תחום עיסוק: אין

בחירת דמות מהמשפחה

בחרתי באבא שלי כי: בשבילי הוא מהווה דמות להערכה שניתן ללמוד ממנו המון, הוא תמיד עוזר לי ולאחים הקטנים שלי איפה שצריך ונותן לנו הרגשה שיש איתנו מישהו שיהיה איתנו תמיד ויעזור לנו בכל מצב.

אבא שלי נולד בישראל ב – 1978, קוראים לו ניר, הוא מהנדס מכונות.

החוויה הכי מיוחדת שאני איתו היא שהצטלמתי איתו בצילומי בר מצווה שלי וזה היה מאוד כיף שהוא היה איתי.

פרק שלישי:

עץ משפחתי

פרק רביעי:

אני והמסע שלי

קורות חיים סבא מוטי

נולדתי בתאריך 15 מאי 1947 בברית המועצות לשעבר בעיר סאראטוב שעל נהר הוולגה, אחד הנהרות הגדולים בעולם שמתחיל אי שם בצפון סיביר ונשפך לים הכספי. זאת היא מה שנקרא “אמא רוסיה”, מולדת העם הרוסי. במושגים שלנו המוכרים הממדים של הנהר הזה לא נתפסים. בימי האביב לאחר הפשרת השלגים הנהר היה מגיע לרוחב של שניים עד שלושה קמ’ !  מקור השם של העיר הוא “סרה-טואו” – העיר הצהובה – שבא מהשפות התורכיות. העיר היא עיר תעשייתית גדולה הייתה כבר אז: מבוססת על מפעל מטוסים והפקת גז. 

אמא נולדה בעיר קטנה הנמצאת מול סרטוב מעבר לנהר הוולגה ועברה עם אמא שלה ואחיה לגור בעיר הגדולה. אבא נולד בעיר מלינוב השייכת היום לאוקראינה, אך עד מלחמת העולם השנייה הייתה בשליטת פולין. עם פרוץ המלחמה בין גרמניה לבין ברית המועצות אבא, שהיה אז בן 17, התארגן עם מספר חברים בני גילו, עלו על אופניים והתחילו לרכב מזרחה לתוך בריה”מ. יתר בני המשפחה נשארו בעיירה ונספו בשואה לפי עדויות שנשמרו מאז. 

בדרך הקבוצה התפרקה בגלל הפצצות וקרבות שהיו באזור וכל אחד הלך לגורלו. אבא המשיך לבדו עד שנתפס על ידי הצבא האדום וגוייס. המשיך עם היחידה והתגלגל עד העיר סטלינגרד, השוכנת גם היא על גדות נהר הוולגה, ששם התפתחה חזית מאד קשה בין הצבא הגרמני לבין הצבא האדום. העיר הייתה במצור שהוטל עליה ע”י הגרמנים, סבלה מהפצצות וקרבות קשים. אבא שלי, סבא יוסף, הצליח להינצל מהתופת הזאת. אני זוכר עד היום את סיפור ההצלה שלו וזה הסיפור:

סבא ועוד שלושה חיילים ביחידה שלו, היה להם איזה בונקר בו הם הסתתרו בזמן ההפגזות. אחרי שישבו יומיים ברציפות במסתור הזה היו צריכים לדאוג לעצמם למזון כלשהו. סבא יוסף התנדב לצאת לחפש משהו לאכול. ככה התנהלה השגרה. לאחר סיבוב של כחצי שעה חזר עם שלל כלשהו אבל כבר לא היה מי שייהנה מקצת האוכל שהוא הצליח להשיג. במקום הבונקר והחברים שהיו בו הוא מצא בור של פגז שהתפוצץ במקום ! זאת יד הגורל !

זאת הייתה מלחמת העולם השנייה ! 

מפה לשם התקרב סיום המלחמה וסבא יוסף התגלגל לעיר סאראטוב בה הכיר את אמא שלי לעתיד. שמה היה רעיה והיא התקיימה איך שהוא בימי המלחמה הקשים עם אמא שלה, סבתא שלי, ששמה היה פאניה. שתיהן מצאו בסבא יוסף אוצר: הוא שלמד וידע לשרוד בכל מצב, התחיל לעזור בלהשיג אוכל, עצים להסקה ואפשרויות קיום אחרות. 

בתאריך 31 דצמבר 1945 סבא יוסף וסבתא רעיה נישאו. החתונה הייתה במסגרת הקהילה היהודית הקטנה שהייתה בעיר עם חופה וכתובה. הכתובה נכתבה, לפי הסיפורים שאני זוכר, על דף ממחברת חשבון. היא החרמה על ידי השלטונות לפני שסבא יוסף וסבתא רעיה יצאו לישראל.

הבית שלי היה בית של אנשים עובדים. סבתא רעיה הייתה מחנכת ומורה לספרות ולשון רוסית בכיתות ו’ – ז’. סבא יוסף, הודות לכך שהספיק ללמוד מסגרות ומכונאות בבית ספר אורט עוד לפני המלחמה, עבד במפעל טקסטיל בעיר.

נולדתי בתאריך 15 מאי 1947 בברית המועצות לשעבר בעיר סאראטוב שעל נהר הוולגה, אחד הנהרות הגדולים בעולם שמתחיל אי שם בצפון סיביר ונשפך לים הכספי. זאת היא מה שנקרא “אמא רוסיה”, מולדת העם הרוסי. במושגים שלנו המוכרים הממדים של הנהר הזה לא נתפסים. בימי האביב לאחר הפשרת השלגים הנהר היה מגיע לרוחב של שניים עד שלושה קמ’ !  מקור השם של העיר הוא “סרה-טואו” – העיר הצהובה – שבא מהשפות התורכיות. העיר היא עיר תעשייתית גדולה הייתה כבר אז: מבוססת על מפעל מטוסים והפקת גז.

אמא נולדה בעיר קטנה הנמצאת מול סרטוב מעבר לנהר הוולגה ועברה עם אמא שלה ואחיה לגור בעיר הגדולה. אבא נולד בעיר מלינוב השייכת היום לאוקראינה, אך עד מלחמת העולם השנייה הייתה בשליטת פולין. עם פרוץ המלחמה בין גרמניה לבין ברית המועצות אבא, שהיה אז בן 17, התארגן עם מספר חברים בני גילו, עלו על אופניים והתחילו לרכב מזרחה לתוך בריה”מ. יתר בני המשפחה נשארו בעיירה ונספו בשואה לפי עדויות שנשמרו מאז.

בדרך הקבוצה התפרקה בגלל הפצצות וקרבות שהיו באזור וכל אחד הלך לגורלו. אבא המשיך לבדו עד שנתפס על ידי הצבא האדום וגוייס. המשיך עם היחידה והתגלגל עד העיר סטלינגרד, השוכנת גם היא על גדות נהר הוולגה, ששם התפתחה חזית מאד קשה בין הצבא הגרמני לבין הצבא האדום. העיר הייתה במצור שהוטל עליה ע”י הגרמנים, סבלה מהפצצות וקרבות קשים. אבא שלי, סבא יוסף, הצליח להינצל מהתופת הזאת. אני זוכר עד היום את סיפור ההצלה שלו וזה הסיפור:

סבא ועוד שלושה חיילים ביחידה שלו, היה להם איזה בונקר בו הם הסתתרו בזמן ההפגזות. אחרי שישבו יומיים ברציפות במסתור הזה היו צריכים לדאוג לעצמם למזון כלשהו. סבא יוסף התנדב לצאת לחפש משהו לאכול. ככה התנהלה השגרה. לאחר סיבוב של כחצי שעה חזר עם שלל כלשהו אבל כבר לא היה מי שייהנה מקצת האוכל שהוא הצליח להשיג. במקום הבונקר והחברים שהיו בו הוא מצא בור של פגז שהתפוצץ במקום ! זאת יד הגורל !

זאת הייתה מלחמת העולם השנייה !

מפה לשם התקרב סיום המלחמה וסבא יוסף התגלגל לעיר סאראטוב בה הכיר את אמא שלי לעתיד. שמה היה רעיה והיא התקיימה איך שהוא בימי המלחמה הקשים עם אמא שלה, סבתא שלי, ששמה היה פאניה. שתיהן מצאו בסבא יוסף אוצר: הוא שלמד וידע לשרוד בכל מצב, התחיל לעזור בלהשיג אוכל, עצים להסקה ואפשרויות קיום אחרות.

בתאריך 31 דצמבר 1945 סבא יוסף וסבתא רעיה נישאו. החתונה הייתה במסגרת הקהילה היהודית הקטנה שהייתה בעיר עם חופה וכתובה. הכתובה נכתבה, לפי הסיפורים שאני זוכר, על דף ממחברת חשבון. היא החרמה על ידי השלטונות לפני שסבא יוסף וסבתא רעיה יצאו לישראל.

הבית שלי היה בית של אנשים עובדים. סבתא רעיה הייתה מחנכת ומורה לספרות ולשון רוסית בכיתות ו’ – ז’. סבא יוסף, הודות לכך שהספיק ללמוד מסגרות ומכונאות בבית ספר אורט עוד לפני המלחמה, עבד במפעל טקסטיל בעיר.

…במסע לארץ חדשה אקח

דמיינו שהגעתם לארץ חדשה בה איש לא מכיר אתכם.
מה תיקחו אתכם למסע ?
מה יסייע לכם להציג את עצמכם כפי שהייתם
רוצים שייראו אתכם ?

אני אקח איתי תמונות שלי ושל משפחתי, חפצים אישיים שלי ומשחקים שאני אוהב לשחק.

כדי להציג את עצמי כפי שהייתי רוצה שייראו אותי מה שייסע לי הם: תמונות של משפחתי כדי שאנשים יראו כמה שאני מחובר למשפחה שלי ויראו שאני איש טוב ואוהב.

כתבו אילו ערכים מנחים אתכם בחיי היום היום.

בחיי היום היום הערכים שמנחים אותי הם: להיות אח טוב שמהווה דוגמה לאחיו הקטנים, ילד טוב, תלמיד טוב וחבר טוב שעוזר תמיד לחברים איפה שצריך.

ציינו שתי תכונות שלא הייתם רוצים לשאת עמכם יותר (להסיר אותם.)

שתי תכונות שהייתי רוצה להסיר הן:

1) אני מתעצבן מהר מידי מדברים קטנים.

2) לוקח כל הזמן דברים ל – לב.

חשבו וכתבו אילו ערכים אתם מאמצים מבית ההורים.

הערכים שאני מאמץ מבית ההורים שלי הם: לכבד את הזולת, להיות בן אדם טוב, מתחשב באחרים, בעל ערכים…

שתפו אילו מאפיינים יהודים -ישראליים אתם לוקחים אתכם למקום החדש

המאפיינים היהודים – ישראליים שאני לוקח איתי למקום חדש הם:

1) לתת כבוד לחברים שלי ולאנשים מסביבי.

2) ” כבד את אביך ואת אימך למען יערכון ימי חייך “

3) להיות ילד טוב שעוזר להורים שלי בדברים שונים.

4) להיות תלמיד טוב שמכבד את המורים שלי.