המצאת הטפטפות

הטפטפת היא צינור השְקָיה שיֵש בו חורים ואתו מַשקים את הצמחים.

הטפטפת הומצאה בישראל, והיא נחשבת להמצאה חשובה מאוד בתחום החקלאות בעולם כולו.

ההשקיה בשימוש הטפטפת תרמה להגדלת היְבולים ולשיפור איכותם וגם לחיסכון במים.

הטַפְטֶפֶת הומצאה על ידי המהנדס הישראלי שמחה בלאס.

בשנת 1959 שמחה בלאס ובנו ישעיהו התחילו לפתח שיטה של ​​השקעה בטפטוף. בשיטה זו משחררים מים באיטיות ובזרם חלש, המים מגיעים מיד לשורשי הצמחים וכמעט שאינם מתבזבזים כמו בשיטות השקעה אחרות, כמו השקעה בממטרות.

בהתחלה בלאס ראה עץ עם אדמה יבֵשה לגמרי, אבל אחר כך שם לב שיש לא רחוק מהעץ צינור ומטפטפים ממנו מים.

הוא הבין שטפטופי המים האֵלה מגיעים ישר לשורשים של העץ ומשקשים אותו.

אחרי 20 שנה הוא הסתמך על מה שראה והמציא עם בנו את הטפטפת.

בִמקום להשקות את הצמחים בממטרות, מפזרים מספר צינורות פלסטיק דקים ועושים חורים, שמֵהֶם מטפטפים מים כל הזמן.

המים מגיעים בקצב איתי לשורשים של הצמח, כך הצמח לא מתייבש וגם הַּיְבּול שלו גדֵל.

בלאס חשב שהשקיה בטפטוף היא דרך טובה לחיסכון במים.

כאשר משתמשים בממטרות להשקיה, חלק מהמים מתפזרים סביב או מתאימים  ולא מגיעים אל הצמח עצמו, לעומת זאת הטפטפת עוזרת לכוון את קצב הזרימה של המים ולהתאים אותו בדיוק לכמות שהצמח צריך.

ההמצאה גרמה למהפכה עולמית בשיטות ההשקיה והדישּון בחקלאות.

בשנת 1965 שמחה בלאס ובנו ישעיהו החליטו לעבוד ביחד עם קיבוץ חצרים.

הם הקימו חברה בשם “נְטָפִים”, והחֶברה הזאת התחילה לייצר טפטפות לפי מה שאמרו שמחה בלאס ובנו.

בחגיגות החמישים למדינת ישראל זכתה ההמצאה בשם “המצאת היובל” בגלל הכבוד שהיא הביאה למדינה בעולם.