Corni’s journey

פעם אחת על ידו של איש אחד נחתה טיפה, טיפה קטנטנה, טיפה זעירה ממש שאי אפשר לראותה. הטיפה נשארה אחרי שהאיש התעטש ולא רחץ את ידיו. לאיש קראו סאן והוא מיהר מאוד לפגישה חשובה. סאן לבש חליפה מסודרת ונקייה ונכנס לחדר מלא באנשים לבושים מהודר עם חליפות מגוהצות וריח נהדר. הוא החל מיד ללחוץ ידיים לכל המכובדים ולא שם לב כי הטיפה כבר לא עליו והיא עברה לה לידיו של אדון נמוך עם משקפים.

הטיפה הקטנטנה התעוררה ופקחה את עיניה. היא ראתה הרבה טיפות נוספות על ידיהם של אנשים שונים, אלו היו קרובי משפחתה ששמחו לראותה. כל קרובי משפחתה קראו לעברה “קורני שלום לך, בואי לבלות יחד איתנו”.

קורני שמחה לראות את כולם והחליטה לבקר את דודתה שהייתה ממש על קצה אפה של גברת אחת עם תלתלים אדומים. הדודה סיפרה לקורני סיפורים על מקומות שטיילה, על אנשים שעליהם נחתה וקורני הקטנה כל כך שמחה וחשבה לעצמה “גם אני רוצה לראות עולם, גם אני רוצה לפגוש עוד חברים”. אמרה תודה לדודה ויצאה לה למסע.

קפצה קורני הקטנה לידיו של איש שבדיוק הכניס כריך לפה, נבהלה מאוד קורני ומיד קפצה קפיצה לאדון שהגיש משקה. קורני ראתה איך היא מתרחקת ממשפחתה  ויוצאת אל עבר העולם הגדול שנמצא בחוץ במסדרון.

קורני ישבה על אפו של האיש שנסע ברכבת לבקר את סבתו. כשהרכבת נעצרה ונכנסו אנשים לקרון האדון התעטש והעיף את קורני לידיו של ילדון ששיחק עם אחותו. קורני הגיעה לביתו של הילדון ומשם עברה לשכנה שרק באה להגיד להם שלום.

וכך קורני הקטנה עברה בין ערים ומדינות, ראתה עולם מופלא ופגשה חברים כמותה.

קורני הייתה כל כך מהירה שראתה את העולם בלי אף טיפה של מנוחה.

כשהייתה על הראש של מגישת חדשות יפייפיה, ראתה קורני את כל הבהלה בתקשורת: השמיצו והפחידו, אמרו שהיא מגפה, כל האנשים שומרים מרחק ועוטים עכשיו מסכה. לקורני לא היה כבר לאן לקפוץ, חשבה לעצמה שאולי זה הסוף. פתאום איזה פלא למצלמה התראיינה רופאה צעירה וכך קורני החליטה לקפוץ למצחה של רופאה הנחמדה. לקורני היה נחמד ונעים כל היום ראתה אלפי אנשים ואלפי חברים.

יום אחד קורני הייתה בדרכה לבית קפה על מצחה של הרופאה הצעירה. התישיבו להן השתיים והזמינו כוס מים. בינתיים בא בחור נחמד וביקש לשבת לידן. קורני מייד שמחה, בחור גבוה עם עינים כחולות ועם חיידק חמוד על לחיו.

קורני קפצה על המציאה, וישר התחברה. השניים היו מאוהבים מעל לראש ולשניים נולדו ילדים לרוב.

ילדים מיוחדים היו להם, קצת שונים אבל דומים. קורני אהבה אותם כל כך שנתנה

להם ללכת ולשחק על ידו של מישהו אחר.

וכך במשך זמן רב המשפחה המיוחד נדדה לה יחד וגם לחוד איש אינו יודע היכן הם עכשיו אולי הם חזרו לידו של איזה אדון מכובד.