שמי:

אבא ואמא שלי אוהבים טבע ואת הים, ולכן קראו לי אלמוג. 

שם משפחתי:

שם המשפחה שלי הוא לדור.

מקור השם הוא לדרברגר (אדם שעובד עם עורות) . אך סבא רבא שלי שינה אותו ללדור (שם יותר ציוני).

אבי יעקב:

לאבא שלי קוראים יעקב והוא נולד בתאריך: 22.12.1978.

הוא נולד ביוסטון בטקסס שבארצות הברית וגר שם 3 שנים, ואז עלה לישראל עם הוריו ועם אחיו התינוק.

התחביבים שלו זה לגלוש ולרכוב על סקייטבורד.

הוא מורה למתמטיקה וגם מחנך בבית הספר האזורי של מעגן מיכאל.

בנוסף לכך הוא גם מורה פרטי לחטיבת הביניים וגם לחטיבה העליונה.

אני ואבי מאוד אוהבים לגלוש ולנסוע על סקייטבורד ביחד, זה ממש תחביב משפחתי בשבילנו.

אמי אירית:

לאמי קוראים אירית והיא נולדה בתאריך: 30.3.1978.

היא נולדה ברחובות שבישראל.

אחד החזקות של אמי זה ליזום. לדוגמא: אם יש בעיה בריאותית באזור מסוים היא הייתה עושה משהו לגבי זה, ולא מתעלמת.

אמי אוהבת לטייל בטבע ולראות דברים מרהיבים. אני חייב להגיד שקיבלתי ממנה את הגנים הללו, אני ואמי וכל שאר משפחתי ממש אוהבים לטייל בטבע, וזו הסיבה שטסנו לקוסטה ריקה.

אחותי אלה:

לאחותי קוראים אלה והיא נולדה בתאריך: 30.6.2009

היא נולדה בחדרה שבישראל.

היא האחות הכי כיפית שיש, מבינה עניין ונותנת עצות טובות.

תמיד עושה את כל שיעורי הבית ועושה רושם שהיא גם חברה טובה מאוד.

יש לה הרבה יכולות מיוחדות המאפיינות אותה, כגון: עצמאית מאוד, יכולת להקשיב לאורך זמן, ספורטאית אדירה וגם אם היא מציבה לעצמה מטרה היא תעשה הכל כדי להשיג אותה.

סבא רבא שלי אהוד

סבא רבא שלי, אהוד לדרברגר (את שם המשפחה שינה בארץ ל- לדור), נולד בתאריך: 27.1.1916 בלייפציג שבגרמניה . הוא נולד למשפחה עשירה ומסורתית שבבעלותם היה בית מסחר לפרוות (סוג של עור) ולונה פארק. כשאהוד היה בן 10 בלבד הוא היה חבר בתנועת הנוער “מכבי צעיר” שלמדה את סבא רבא ערכים ציונים, ערבות הדדית והרחיקה אותו מחייו המפונקים.

כשסבא רבא היה בן 17 אדלוף היטלר עלה לשלטון והנאצים אסרו עסקים של יהודים כך שהמשפחה של סבא רבא נאלצה לסגור את עסק העור ואת הלונה פארק, ולאחר מכן גורשו מגרמניה ובהמשך השנים נספו כל בני משפחתו מלבד סבא רבא שלי ואחותו הקטנה שהצליחו לברוח מגרמניה בזמן.

לפני שסבא רבא עלה ארצה בשנת 1938 הוא למד בברלין במכון הגבוה למדעי היהדות ומשם הוא המשיך לאוסטריה בשליחותו הראשונה כדי לשכנע נוער ציוני לעלות ארצה.

בשנת 1938 סבא רבא בחר לעלות ארצה עם תנועת הנוער. הוא עלה ארצה והתגורר במשך שנה בדגניה א’, שם הוא קיבל הכשרה חקלאית. בתום השנה סבא רבא עבר לעבוד בפלוגת עבודה ליד חדרה. בשנת 1940 המשיך עם הפלוגה להקים את קיבוץ מצובה. באותו הזמן, סבא רבא גויס לנוטרות של הצבא הבריטי. בשנת 1946 סבא רבא עבר עם סבתא רבא שלי, בנם – משה לדור (פרקליט המדינה לשעבר) וביתם מיכל (אחות בבית חולים) לאוסטרליה כדי לשכנע נוער ציוני לעלות ארצה, אך כעבור 3 שנים סבא רבא נאלץ לעזוב מכיוון שהאוסטרלים לא רצו שהרבה תושבים ציונים יעזבו את אוסטרליה.

בשנת 1959, סבא רבא נשלח לקנדה וארה”ב עם משפחתו בתוספת בן נוסף- סבא שלי- רמי לדור (בנקאי). תפקידו של סבא רבא בשליחות זו הייתה השליח המרכזי של תנועת הבונים הציונית.

בשנת 1968 סבא רבא היה קונסול לענייני תרבות בקונסוליה הכללית של ישראל בשיקגו (ארצות הברית) ובשנת 1972 סבא רבא ניהל את הקונסוליה כללית של ישראל ביוסטון (ארצות הברית) {ששם סבא רבא וחיה אשתו הכירו לסבא שלי רמי את לינדה סבתא שלי}. לאחר 7 שנים סבא רבא היה יועץ לענייני הסברה בירושלים. בהמשך הקרירה שלו, עבד כקונסול כללי בשגרירות ישראל בלונדון (אנגליה). כשסבא רבא פרש לגמלאות, הוא המשיך לעבוד במשרה חלקית כיועץ למחלקת הסברה ואחראי על טיפול בפרויקטים מיוחדים בישראל- הכנת תשתית הסברתית לקבוצות ישראליות היוצאות לחו”ל כגון טייסי אל על.

הסיבה שבחרתי באהוד לדור כדמות מופת להערצה בשבילי היא: שאהוד נולד למשפחה עשירה שהיה בבעלותם עסקים מצליחים כולל לונה-פארק. הוא אכל במסעדות הכי טובות, עלה על כל מתקני הלונה-פארק. למרות החיים הטובים, סבא רבא שלי ויתר על כל הטוב שהיה לו והגשים את חלומו הציוני עם חיים צנועים שאליהם נחשף בתנועת הנוער “מכבי צעיר”  ולעלות ארצה. בזכות החלטה זו חייו ניצלו כאשר כל משפחתו, מלבד אחותו, נספו בשואה.

סבא רבא הקדיש את חייו לציונות ועשה רבות למען המדינה במסירות ומתוך רצון אמיתי לתרום למדינה. אני ממש מעריך אותו למרות שלא ממש יצא לי להכיר אותו. סבא רבא שלי נפטר בשיבה טובה בגיל 91 כחודש לאחר שנולדתי. בזמן כתיבת העבודה גיליתי איזה בן אדם מעניין הוא וחבל שלא זכיתי לדבר אתו על חייו המרתקים ביותר.

הזיכרונות של סבתא רבתא ליזה פרטיג

החפץ שלי הוא זיכרונות מהשואה של סבתא רבתא שלי ליזה. היא כתבה על השואה מכיוון שהפסיכולוג שלה המליץ לה. היא התחילה ללכת לפסיכולוג בגלל מותו של בעלה {סבא רבא פאוול}. סבתא רבתא שלי כתבה את הזיכרונות שלה כמה שנים לפני מותה (היא נפטרה בשנת 2001).

סבתא רבתא שלי כתבה בזיכרונות שלה על ההכרות שלה עם סבא רבא שלי ועל הנישואים שלהם.

סבתא רבתא שלי מספרת שכאשר היטלר עלה לשלטון הוא התחיל לאסור על היהודים לעבוד, להסתובב בפארקים, לקנות דברים בסיסיים ועוד.. אחרי כמה זמן היטלר גירש אותם מביתם והעביר אותם לגטו טרזנשטאט. כל אחד יכול היה לקחת 50 ק”ג מקסימום. באותו הזמן סבתא רבתא ליזה הייתה בהריון אז היא ארזה הרבה בגדי תינוקות וחיתולים כך שלא היה לה מקום לקחת כמעט כלום. לצערה הרב של סבתא רבתא, התינוקת ששמה רות אנה חיה רק 4 חודשיים ולא שרדה. ב-1944 הגרמנים הוציאו טרנספורטים מהגטו למחנה ההשמדה אושוויץ. לצערה של סבתא רבתא שלחו את סבא רבא פאוול למחנה ההשמדה יחד עם הוריו ואחיותיה של סבתא רבתא. לפני שסבא רבא עזב, סבתא רבתא הייתה בהריון. כשהוא נולד קראו לו מיכאל (אח של סבא שלי). בשנת 1945 נגד כל הסיכויים סבא רבא חזר לסבתא רבתא ולמיכאל, ואז הם עזבו לברנו (עיר מגורם לפני המלחמה).

לאחר שסבתא רבתא ליזה נפטרה, סבא שלי קרל מצא את זיכרונותיה ונתן אותם לאח שלו ינדה. הבת של ינדה רותי (שנקראה על שם רות אנה) תרגמה את הזיכרונות מגרמנית לאנגלית והכינה סרט קצר על הסיפור שסבתא ליזה מספרת בזיכרונות. הסרט “יזכור” זכה לפרס אוסקר לסרטי סטודנטים.