אוכל בהודו

השם קארי כולל גם תערובת תבלינים יבשים ורסטילית הכוללת כורכום, כמון, זרעי כוסברה, זרעי חילבה, הל לבן או ירוק, זרעי חרדל, פלפל שחור, כוסברה, קינמון, מוסקט ועוד. כמו כן זהו שם כולל לקבוצת תבשילים ברוטב עשיר של ירקות, תבלינים ועוד. יש עשרות סוגים של הרוטב במזרח הרחוק כולו, כאשר הקארי ההודי הוא המגוון ביותר. יש שילוש קדוש בקארי, שחוזר על עצמו כמעט בכל גירסה שלו: מתחילים את התבשיל עם ג’ינג’ר, שום ו/או בצל וצ’ילי טרי. את שלושת הרכיבים פותחים בשמן עד שעולה ארומה ומכאן מוסיפים שלל גרסאות שונות.

את האוכל ההודי אוכלים לצד לחם. בין סוגי הלחם השונים ישנו הנאן: לחם פשוט ועבה, דוסה: קרפ עבה, רוטי: סוג דק יותר של לחם המזכיר טורטייה, שאוכלים גם כלחם וגם במילויים שונים של ירקות או בשר וגם צ’פאטי שהוא הלחם הפשוט ביותר, אותו מכינים ללא חומרי התפחה או אבקת אפייה ולרוב מכינים אותו בבית ואוכלים מיד כיוון שהוא לא נשמר.

מאכל רחוב פופולרי ברחבי הודו. מדובר על וריאציה של כיסוני בצק מטוגנים, כאשר באזורים שונים יש לו שמות וצורות שונות ואינספור מילויים. מילוי של סמוסה יכול להיות צמחוני עם כרובית, חומוס או בבשר. את הסמוסה נהוג להגיש עם צ’אטני.

במחלקה החלבית השימוש ביוגורטים נפוץ מאוד, בעיקר מחלב בקר. היוגורט נחשב כמצנן את הגוף ומגיע את החיך. משקה יוגורט נפוץ הנשחב כמרענן הוא הלאסי המגיע בטעמים שונים, גם כמתוק וגם כמלוח ועם תוספות שונות.

הגבינה הידועה ביותר היא פאניר, גבינה דמויית קוטג’ שההודים מגבנים בבית. הגבינה היא ללא נוזלים, מהודקת במרקמה ומעט חסרת טעם, מה שמאפשר לה לספוג את הטעמים של החומרים שמוסיפים לה. את הגבינה צורכים מיד לאחר ההכנה.