The Smell Dragon, Hebrew Version by Mel Rosenberg

שמשון הדרקון מהכפר שליד הנהר.

כתב: מל רוזנברג, איורים: רתם עמרי

מי אוהב את בוקר יום ראשון?

אף אחד, אם תשאלו אותי.

בכפר שליד הנהר פוחדים מאוד מבוקר יום ראשון.

בימי ראשון, אף אחד אינו מעז לצאת מהבית.

ילדים אינם הולכים לבית הספר. כלבים פוחדים לנבוח.

תרנגולים חוששים לקרוא בקול. עטלפים מתחבאים בתוך העצים.

וכל זה למה?

בכל בוקר יום ראשון שמשון הדרקון מגיע לכפר שליד הנהר. האגדות מספרות שבנשיפת אש אחת דרקון מסוגל לשרוף כפר שלם. כשדרקונים מתעטשים הם יכולים להצית יער, והריח הנודף מפיהם הוא חריף עד שציפורים מתעלפות ונופלות מהשמים. זה מה שהאגדות מספרות.

אני מיכאל מהכפר שליד הנהר. איני מאמין לכל האגדות שמספרים אודות שמשון הדרקון. אני לא חושב שהוא דרקון רע. מעולם לא ראינו אותו הופך כבשה תמימה לשווארמה.

כמו כל הילדים בכיתה, מדי יום ראשון אני נאלץ להסתגר בבית. חבל. לספר לכם את האמת? אני חולים להיפגש עם שמשון הדרקון בכבודו ובעצמו! ממש כמו מר נעים כהן!

האדם היחידי בכפר שעוזב את ביתו בכל יום ראשון הוא מר נעים כהן, הבעלים של מכולת הדרקונים. שם הוא מוכר מיני מצרכים שנחוצים לדרקונים: פלפל חריף, עמבה, שום, בצל, חזרת, גבינה מעופשת ודגים מעושנים. מה שכחתי? אה, גפרורים, לשעת הצורך.

ביום ראשון אחד צעד שמשון הדרקון לבדו ברחובות הריקים של הכפר שליד הנהר לעבר המכולת של מר נעים כהן. “שלום מר כהן”, אמר שמשון הדרקון. “יום ראשון היום, באתי לערוך קניות”.

“יש לי חדשות קצת לא נעימות”, נאנח מר נעים כהן. “מחר אני סוגר את מכולת הדרקונים. צר לי מאוד, אך אין לי ברירה”.

שמשון הדרקון כמעט פרץ בבכי שורף. “למה לסגור את המכולת?” הוא שאל. “למה לסגור?”

“בימי סבי אפרים חיו מאות דרקונים בשכונת הדרקון”, השיב מר כהן בקול שקט. “לקוחות רבים הגיעו מדי יום למכולת, והמכולת הייתה סיפור הצלחה. במשך השנים עזבו הדרקונים את הכפר ועפו למקומות רחוקים. עכשיו אתה הלקוח הטוב ביותר שלי, אך גם הלקוח האחרון שלי”.

שמשון התעצב מאוד, אך מה היה עליו לעשות? הוא אסף באטיות את המצרכים מכל המדפים, שלם למר כהן וחזר למאורה שלו אי שם מחוץ לכפר.

משך שבועות רבים שמשון הדרקון פשוט נעלם. אט אט אנשי הכפר שכחו את שמשון הדרקון, ויום ראשון הפך ליום רגיל. הילדים החלו ללמוד בימי ראשון ואני ביניהם. כלבים שבו לנבוח. תרנגולים העירו את הכפר. עטלפים יצאו לסיבוב.

בינתיים, במקום מכולת הדרקונים, פתח מר נעים כהן גלידריה, היכל הגלידות הנעימות. הוא ערך מסיבה גדולה. כל ילד קיבל גביע גלידה עם ארבע תוספות ומברשת שיניים חדשה. נראה היה שהדרקון שמשון לגמרי נשכח…

כעבור חודשיים, זה קרה! בדרכי הביתה מהיכל הגלידות הנעימות, נחשו מי צעד לעברי סתם כך באמצע הסמטה? שמשון הדרקון, כמובן!

כולם ברחו. חוץ ממני. זמן רב חיכיתי לפגוש אותו. הורי אמנם הפצירו בי לא לדבר עם זרים, אבל שמשון הדרקון לא היה זר – כל אנשי הכפר ידעו מיהו!

“שלום!” אמרתי, “מאוד נעים להכיר אותך!” הייתי מאוד מנומס (אחרי הכל מדובר בדרקון).

“שלום גם לך!” השיב שמשון הדרקון.

“ברוך שובך לכפר”, אמרתי לו. “האם אוכל לעזור לך?”

“תודה לך. אנא גלה לי משהו”, ביקש שמשון הדרקון.

“מהי הגלידה הזאת שמר כהן מוכר במכולת הדרקונים?”

ניסיתי להסביר לו מהי גלידה, מהו ההבדל בין כוס לגביע, וכמה שזה נעים ביום קיץ חמים.

שמשון הדרקון הסתקרן. “אולי נתעופף מפה, נערוך ביקור אצל מר כהן ונטעם מהגלידה? קפוץ על גבי, אל תפחד – אני דרקון מאוד זהיר”.

האמת? פחדתי קצת. בכל זאת קפצתי על גבו המקושקש של הדרקון שמשון, ויחד המראנו בשמי הכפר. הייתי בעננים!!!

חברים נופפו לי לשלום. כולם הופתעו לראות אותנו עפים יחד בשמי הכפר.

כשנחתנו בפתח היכל הגלידות הנעימות, מר נעים כהן קיבל את פנינו בשמחה רבה. הוא אף חיבק את שמשון הדרקון ונתן לו נשיקה על לחיו הירוקה.

“חיכיתי לך זמן רב, בואך לשלום”, אמר. שמשון הדרקון טעם את כל הטעמים הנפלאים, אך לא התלהב מאף אחד מהם! אפילו את הגלידה בטעם שוקו-וניל-תות,שאני כל כך אוהב, הוא כלל לא חיבב… “אין דבר”, אמר נעים. “מחר אכין חבית גלידה במיוחד עבורך”.

למחרת שמשון הדרקון חזר לבקר בהיכל הגלידות וטעם מגלידה מלוחה בטעם שום-בצל שהכין עבורו נעים במיוחד. “נעים!”, אמר שמשון, וחיסל חבית שלמה.

שמשון הדרקון שמח כל כך, שהסכים לשאת על גבו שלושה ילדים ולהסיע אותם בשמי הכפר.

הילדים חזרו מאושרים אך מסריחים ורצו הביתה להחליף בגדים.

למחרת תלה מר כהן שלט פרסום מעל היכל הגלידות:

עם הגלידה של נעים – עפים לשמיים!!!

כל הילדים בכפר קנו גלידה וחיכו לתורם לרכב על שמשון הדרקון. הילדים אהבו אותו. (ההורים קצת פחות, בגלל הסירחון, המקלחות והכביסות). אחרי כל סיבוב מר נעים כהן נתן לשמשון הדרקון חבית שלמה של גלידה מלוחה בטעם שום-בצל. שמשון היה מאושר.

במקום לפחד ממנו, כולם רצו להכיר אותו.

השמועה התפשטה ברחבי המדינה. משפחות הגיעו מקרוב ומרחוק לפגוש בדרקון החביב, לטעום מהגלידות הנעימות ולעוף בשמי הכפר. שמשון ומר כהן הופיעו בעמוד הראשון של העיתון.

היום שמשון הוא דרקון מאוד מפורסם, אך חביב כתמיד. אם אימא או אבא שלכם יודעים היכן נמצא הכפר שליד הנהר, שייקחו אתכם לשם מיד! וכשתפגשו את הדרקון המפורסם, נא לא לשכוח למסור דרישת שלום ממני גם!

תודה שביקרתם בכפר שליד הנהר!!!

מל רוזנברג

כל הזכויות שמורות

© 2008